עֵת הֶעְפַּלְתִּי
בִּשְׁתֵּי קוּקִיּוֹת נֵחוּשוֹת
לִשְׁנַת חַיַּי הָרְבִיעִית –
יָכוֹלְתִּי אֲפִילּוּ לַגֶּשֶׁם.
נִצַּחְתִּי עָלָיו
בְּכוֹחַ מַחְשָׁבָה רוֹשֶׁפֶת.
הֵסַטְתִּי בְּהַנֵף זֶרֶד
עֲנָנִים כְּבֵדִים
מִמַּסְלוּלָם הַפִּילִי
תִזְמָרְתִי רְעָמִים
מֵתוּכְשַׁטֵי בְּרָקִים.
סִחְרַרְתִּי רוּחוֹת
בֵּין עַנְפֵי צַפְצֵפוֹת.
וְיָדַעְתִּי,
יָדַעְתִּי הַכּוֹל.
בָּאָבִיב הִסְתַּפַּקְתִּי
בִּרְעִיַית נְמָלִים
לְאוֹרֵךְ מִתְּלוֹל
רֶגֶל שׁוּלְחָן אַדִּירִים.
הוֹבַלְתִּי אוֹתָן בְּבִטְחָה
אֶל מְרוֹמֵי הַצּוּק
שֶׁבָּעֲרֵבוֹת הַמִּטְבָּחוֹן
אֶל אֶרֶץ פֵּרוּרֵי הָעוּגָה
הַנִּצְחִית.
וְיָדַעְתִּי,
יָדַעְתִּי הַכֹּל.
בַּקַּיִץ בּוֹ מָלְאוּ לִי אַרְבָּעָה עָשׂוֹרִים
קָמְלוּ כּוֹחוֹת-הָעָל שֶׁלִּי
בְּאֵין אָב
אוֹ עָב –
וְהָיִיתִי לְזִכָּרוֹן פָּרִיךְ,
דַהוּי,
לְאָדָם בּוֹגֵר,
חָצוּי,
שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ
דָּבָר
מִלְּבַד גַּעְגּוּעַ
עָקַר
לְכָל גִדְמֵי הַפְּלָאוֹת
הַנְּטוּשׁוֹת בְּעִקּוּלֵי הַזְּמַן.