בְּבֹקֶר זְכוּכִית אֲפַרְפַּר
הִטַּלְתִּי אֶת עַצְמִי
עַל שֻׁלְחַן הַגִּנָּה הַקַּר
נָטַלְתִּי עָנָף מֻשְׁחָז
וּבִצַּעְתִּי בִּי
נִתּוּחַ לֵב פָּתוּחַ

נִסִּיתִי לֶאֱטֹם
אֶת הַחֲדָרִים הַחֲדִירִים
לְכָל מַשַּׁב צַעַר וּכְאֵב
מִלֵּאתִי אוֹתָם
בְּאַדְמַת חַמְרָה כְּבֵדָה
וְהִדַּקְתִּי

אַךְ עוֹד בְּטֶרֶם תָּפַרְתִּי
אֶת בֵּית הֶחָזֶה
נָבְטוּ מֵחָדָשׁ
מִתּוֹךְ עֲפַר הַחֲדָרִים
כָּל הַצַּעַר וְהַכְּאֵב
שֶׁקָּבַרְתִּי